הבוקר קיבלתי מייל מיותם שויימר, הוא כתב כי הסיפור "אימאפָּק פָּק פָּק פָּק פָּאאק" התפרסם ב"הפנקס" כתב עת מקוון לספרות ותרבות ילדים כשהוא מלווה באיוריו של עומר הופמן.
עומר הוא מאייר ומחבר קומיקס וספרי ילדים, זוכה פרס שר התרבות ליצירה בתחום ספרות הילדים והנוער ע”ש דבורה עומר לשנת 2021 עבור הספר “הסיפור על יואב ששלח את המשפחה שלו בדואר”.
יותם חתם את המייל ב: "יצא אדיר".
בשבילי זאת הייתה הפתעה גמורה והתרגשתי כל כך. יותם הוא מסוג האנשים שיודעים לעשות קסמים ואני מודה לו ממעמקי ליבי. אני מצרפת את הקישור לסיפור, ושולחת לכם בהמשך קטע מתוך ההתכתבות עם יותם (מאחורי הקלעים...)
***
לסיפור בהפנקס - לחצו: אימאפָּק פָּק פָּק פָּק פָּאאק
***
"ליותם היקר, זהו סיפור ששחר ודורון מבקשים שאספר שוב ושוב והוא מבוסס על סיפור אמיתי.
מה שגרם לי להפוך לתרנגולת זה החיסון שהזרקתי ליד. שלושה ימים הייתי בבית חולים.
אך למה הזרקתי חיסון לעצמי?
אולי בגלל שעת בוקר מוקדמת?
או אולי בגלל שחזרתי על התנועה שוב ושוב ואיבדתי תשומת לב?
תשומת לב לעצמי?
בקטע הראשון אין שמות. אין ייחוד. יש לול, עבודה, משימות, תעשייה. יש את הסמל של הלול שחוזר על עצמו שוב ושוב. אותה אוטומטיות, וישנה השתייכות. אך למה בדיוק?
הקטע השני עם חואן בפינת החי, יש שמות גם לחיות. הקטע מאפשר לי לתת ייחס, תשומת לב, להרחיב על מה כל אחד אוהב, להיות בקשר. ואולי גם כך להיות בקשר עם עצמי?
ואז... פג החיסון.
אז החיסון הוא ממה? חיסון למה?
ואולי החיסון הוא כמו כישוף?"
***
מה שכן, אני בטוחה שהרגעים שבהם אני הופכת לתרנגולת נועדו בשביל שאוכל להיזכר.
מקווה שתהינו מהסיפור.
שבת שלום.
Comments