מכונת השיקוף בדובאי

יש לי סיפור על צינצין, קיפוד מתוק עשוי סיכות, מחטים ומגנט שמכונת התפירה של סבתא היא הבית שאליו הוא תמיד חוזר.

יש לי סיפור על ניקו שמגדלת את צ'ה, גור ענן שובב שאוהב לשחק תופסת גבהים עם עננים גדולים הרבה יותר ממנו

ואם הוא קשור ברצועה הוא לא יכול לשנות צורה.

יש לי סיפור על ג'וני שמנצח תמיד בקרב אגודלים! ולג'וני יש אגודלים ירוקים וחזקים.

מי שיש לו אגודלים ירוקים יודע הרבה על צמחים ומי שיודע הרבה על צמחים יודע גם על משאלות

(בייחוד כאלו שמתגשמות).

יש לי סיפור על שחר ודורון שאוהבים לאכול חטיפים, ממתקים ולשחק ברכבת מחבואים.

דרך המשחק הם מגלים דמויות מוכרות מהנוף הישראלי.

יש לי גם סיפור על סיסו שיש לה את סבא מכס שלוקח אותה לחנות מתנות ברחוב הנמל

ואת סבתא רב חובל שהיא כל כך אוהבת, שמלמדת אותה על שפת הים.

סיסו בעקשנות ובנחרצות מבקשת לגלות לי יצורים מוזרים כמו זה שהסתתר מאחורי קירות שנים.

יש לי גם סיפור על סול שמצליחה להתמודד עם מחלת שלוליתוס ולקפוץ לתוך שלוליות גם אם זה לא הגיוני.

ויש לי סיפור על ברטה ועל עץ.

ברטה פותחת עגלת קפה קטנה וצבעונית תחת עץ אלה אטלנטי יפייפה.

אליה מגיעות דמויות ססגוניות מהישוב, אך הדמות שמפתיעה אותה בקולה הייחודי, משנה לה את תפיסת עולמה.

כל סיפור שכזה עומד בפני עצמו אך אין לי סיפור שבו יש את כל הדמויות.

במכונת השיקוף בדובאי, לפני כחודש וחצי בדרכנו לנפאל, הוצאתי את הנייד לארגז פלסטיק ירוק.

המחשב שלי עבר את מכונת השיקוף.

עמדתי ליד המכונה ותהיתי: האם רואים את ניקו? את ג'וני? את צינצין? את צ'ה?

ואז הכתה בי ההבנה שהדמויות נמצאות איתי כאן! מלוות אותי במסע.

התובנה הזו גרמה לשצף של שאלות לעלות, ביניהן:

האם הדמויות מבקשות להתאחד לסיפור אחד, תחת כותבת אחת?

אם כן... איזו כותבת זאת יכולה להיות?

אבל מה קודם למה?

האם המסע מבקש לחבר בין הדמויות או הדמויות רוצות להתחבר ולכן הם שלחו אותי למסע?

האם באמת יכול להיכתב סיפור שיש בו את כולם? (והרי ש... אני אוהבת אותם מאוד)

ואם הדמויות האלו מייצגות חלקים פנימיים שלי, אז מה קורה שחלקים מתחברים?

מנהלים דיאלוג... משחקים זה עם זו... ישנות יחד באותו חדר?

אה אה... ועוד שאלה,

האם מה שמתאפשר לכותב, יכול גם להתאפשר לקורא?

*****************************************************************

(כמובן שלפרק "מכונת השיקוף בדובאי" הכנסתי את שני הגברים עם הגלביות הלבנות, האישה עם נקודה אדומה במצח, הגברת שחומת העור עם השיער המקורזל)

באיורים:

סול של המאיירת ענבל לייטנר,

צינצין של מעיין גלילי פרידמן,

ג'וני של מורן ברק,

סיסו של נטלי וקסמן שנקר

ודורון של יוסי אבועלפיה.

בתמונות, אנחנו ביומנו האחרון בנפאל.