שחר חופר מנהרה בחול ומוצא כל מיני דברים. לפתע הוא פוגש יד: 
"מִי אַתְּ וּמֵהֵיכָן בָּאת? הַאִם מִזַּמְבִּיָּה? מִסִּין? אוּלַי מִצָּרְפַת?"   
"בָּאתִי לְבַקֵּר אֶת הַיָּם, וְהִתְחַשֵּׁק לִי לַחְפֹּר כָּכָה סְתָם".
"וְאוֹצָר? הַאִם מָצָאת? תַּגִּידִי אַתְּ, יָד תּוֹעָה! אוּלַי מָצָאת מִכְתַּב בְּבַקְבּוּק אוֹ מַפָּה?"
"כֵּן! כֵּן! אוֹצָר גָּדוֹל מָצָאתִי, אַךְ לֹא בַּמִּנְהָרָה שֶׁחָפַרְתִּי".
"גַּלִּי לִי! גַּלִּי לִי! גַּלִּי אִם כֵּן! אֲנִי מִתְחַנֵּן!"
"הָאוֹצָר נִמְצָא בִּקְצֵה הָהָר שֶׁכָּאן לְיָדְךָ שׁוֹכֵן".
 
שחר מפסיק לחפור מנהרה ומטפס על ההר שנוצר מהחפירות שלו. שם הוא מגלה איך הדמיון שלו פוגש את המציאות.  
 
כְּתִיבָה: סִיוָן זִיו־וְינְד, אִיּוּר: שָׁרוֹן שְׁפִּיץ, עִצּוּב גְּרָפִי: רוֹנִי יָהֵל־מוֹרִין, עֲרִיכָה וְנִקּוּד: יָאִיר בֶּן־חוּר