הם סיפורים שכתבתי בשנים האחרונות.

לפני כמספר שנים עברתי שני אירועים טרגיים של אובדן. אירועים אלו שינו את חיי.

בעקבות האירועים התכנסתי בביתי וכתבתי. לפני כן עסקתי בכתיבה אקדמית ובמחקר ואף כתבתי יומן.

אך הכתיבה הזו של סיפורי שסק היא כתיבה מסוג אחר.

ההשראה לה היא בחברות אמיצה עם האנשים שמסביבי. חברות שמבקשת כנות ופתיחות לצד תמיכה וקבלה.

כך שסיפורי שסק יש בהם מאילו. אך לא רק. האירועים שחוויתי גרמו לי להתגעגע. לילדה שהייתי. לים שחיבק אותי. לסבתא שהכינה לי ארוחות צהריים וסיפרה לי סיפורים מחייה. הכתיבה נתנה לי את ההזדמנות ליצור קשר עם הילדות. גם הילדות שהייתה לי, וגם הילדות שחווים כעת ילדיי.

הילדות היא תקופה עשירה בחוויות ובגילויים, ברגשות עזים, ובה טמונים רגעים מעוררי השראה.

וזה נכון... לילדות יש משקל רב בעיצוב הסיפור האישי שלנו, שבו אנחנו הגיבורים.

אך לכתיבה יש כוח מחולל, כוח יוצר.

כלומר, הכתיבה מאפשרת להרחיב את נקודת המבט ולהשתנות תוך כדי. 

אז בסיפורי שסק תוכלו למצוא זאת.

את רגעי החיפוש והגילוי כמו בסיפור "פרפרים בבטן", ביטוי של מגוון רגשות כמו בסיפור

"כשאומרים לי דברים צהובים" ואת הכוח לשנות כמו בסיפור "באוצר בקצה ההר".