שירי מסע ראשונים וגם סיסו מבקרת באתר

עוד רגע נציין חצי שנה למסע שלנו. אנחנו מאוד מתגעגעים. הגעגוע הפך לחלק בלתי נפרד מהמסע, מרגישים אותו נוכח כל יום יותר ויותר. לצידו נמצא חבר, חוסר וודאות. מה שגורם לי להרהר שאולי רובנו בעין מסע?

בחודשיים האחרונים נוצרו קשרים חדשים. מתוך הקראת הסיפור בפאי (שכתבתי בבלוג הקודם), הכרתי ילדים והורים שסיפרו לי על המסע שלהם. למה יצאו למסע, מה למדו על עצמם תוך כדי. המפגשים האלו עוררו בי רצון עז לעסוק בחומרים הללו. אני עדיין מתלבטת איך יראה הפורמט, חשבתי על "יומן מסע" ככתב עת שיהווה בית לרגשות, מפגשים, משחקי ילדות שמכירים, רעיונות והרהורים. אעדכן בהמשך. במקביל ליצירת הפורמט, כתבתי שירי מסע לילדים ומבוגרים.

זהו קובץ ראשון של שירים שנקרא: "רחוב מסע במזרח 1".

***

ג'וק בשוק

פָּגַשְׁתִּי ג'וּק בַּשּׁוּק.

לֹא ג'וּק מְקוֹמִי –

ג'וּק תַּרְמִילַאי,

כָּזֶה עִם תִּיק עַל הַגַּב.

נִתְקַלְתִּי בּוֹ גַּם בֶּעָבָר

בְּתַחֲנַת אוֹטוֹבּוּס

אֲנִי חוֹשֵׁב

שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ אוּרִי.

עמק השעמום

בְּעֵמֶק הַשִּׁעֲמוּם

אֵין מַיִם וְאֵין עָנָן

אֵין הַר וְאֵין חַיָּה

אֵין בִּנְיָן וְאֵין בְּרָכָה

אֵין אוֹפַנּוֹעַ וְאֵין גְּלִידָה –

בְּעֵמֶק הַשִּׁעֲמוּם

בְּעִקָּר אֵין.

וְאִמָּא אוֹמֶרֶת

"שֶׁמִּתּוֹךְ הָאֵין..."

אֶת הַהֶמְשֵׁךְ אֲנִי לֹא זוֹכֵר

כִּי זֶה הָיָה מְשַׁעֲמֵם.

אתמול ישנתי באונייה

אֶתְמוֹל יָשַׁנְתִּי בָּאֳנִיָּה

שִׁלְשׁוֹם יָשַׁנְתִּי בְּאוֹטוֹבּוּס,

וּבַלַּיְלָה שֶׁלִּפְנֵי יָשַׁנְתִּי בְּרַכֶּבֶת.

עַכְשָׁו אֲנִי עוֹמֵד עַל הָאֲדָמָה

וְהַכֹּל זָז מִשּׁוּם מָה.

***

הקובץ כעת נמצא בעריכה. אני מאוד מקווה שנוכל להשיק אותו במפגש משותף.

עד אז, שיתפתי בחנות האתר קובץ דיגיטלי שנקרא: "סיסו".

זהו קובץ שמכיל סיפורים על ילדה בשם סיסו וקטעי שיחה איתה.

"תגידי סיסו, מי החברים הכי טובים שלך?

הים, בוני, עינת, סבתא, העץ (זה שליד המגרש) ואתה.

ומה את אוהבת לעשות עם החברים שלך?

עם עינת לרכוב על גלגליות ברחבה, לאכול ממתקים, לעשות אמבטיית קצף לבובות שלנו, לראות את הסרט שאנחנו אוהבות מיליון פעמים ועם הים לשחק תופסת.

איך משחקים תופסת עם הים?

בשביל זה אתה צריך בגד ים, כי אם הים תופס אותך אתה עלול להתרטב עד הראש. עם סבתא אני לא משחקת תופסת, היא קצת גדולה ויש לה רגל אחת. אבל היא מעולה בדומינו ובמלחמה. אנחנו גם מציירות יחד וסבתא ממציאה בגדים חדשים, בכלל יש לה חברים מוזרים והיא מכינה לכולנו את העוגה שנקראת "היער השחור", מכיר?

לא.

זאת עוגה עם דובדבנים שוקולד וקצפת ורק לי היא נותנת ללקק את הקצפת מהמזלגות של הבלנדר ולאכול את חתיכות השוקולד הקטנות שנשארות אחרי שהיא גירדה בפומפייה.

ומי עוזר לך כשאת בצרה? "

***

סיסו מלווה אותי בכתיבה ובמסע. היא ביקשה להתראיין ל"יומן מסע".

אך אמרתי לסיסו שנצטרך לחכות... כנראה שלכל דבר יש את הקצב שלו.

סיסו הסכימה להיות סבלנית והיא מצפה לפגוש אתכם באתר.

מצרפת תמונות מהמסע.

תמסרו לכל אלו שהתכתבתי איתם בעבר, ששלחתי להם דרישת שלום חמה.

שלכם,

סיון